on May 25th, 2009שחיתות, לא רק אצל יהודים
בשנת 2003 הגשתי יחד עם פרופסור רמזי סלימאן מהחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה בקשה למענק מחקר מהקרן הלאומית למדע. ההצעה הייתה מבוססת לחלוטין על רעיונותיי המחקריים. את ההצעה כתבתי והגשתי לפרופסור סלימאן, והוא הגיש אותה לקרן הלאומית למדע לאחר שהתאים אותה לפורמאט הנדרש להגשת הבקשה. בקיץ 2004 התקבלה תשובה חיובית. באותו יום התקשר אלי פרופסור סלימאן והודיע לי שהוא זה שיחליט מה לעשות עם התקציב ושאם אני מבקש להתערב הוא מחזיר את מענק המחקר. דרישתו הייתה מנותקת לחלוטין מההבנות שקדמו להגשת הבקשה, לפיהן מדובר בשותפות מלאה ושוויונית בינינו. הוא תרם את המעמד הנדרש להגשת הבקשה, ואני תרמתי את ההצעה והרעיונות המחקריים.
לאחר קבלת התקציב, פרופסור סלימאן הקצה לתוכנית המחקר שאושרה אלפי שקלים בודדים, כאשר התקציב המחקרי כולו בסכום של למעלה ממאה אלף שקלים נלקח על ידי פרופסור סלימאן והוא עשה בו שימוש למטרות אחרות אליהן אין לי כל נגיעה. תוכנית המחקר בה מדובר היא תוכנית שהבשילה במשך שנים וראשיתה בעבודת סמינר שערכתי בשנים 1996/7 בהנחייתו של פרופסור סלימאן. תוכנית המחקר הייתה אמורה להביא לפירות רבים וגם אלו שבחנו את בקשת התקציב חיוו דעה דומה, לפיה לתוכנית מחקר זו סיכויים גבוהים ביותר להניב פירות שייתרמו לתחום.
בפועל, במקום שקבלת תקציב המחקר תגרום להגברת קצב העבודה על תוכנית המחקר לה ניתן התקציב, ולמימושה בפרסומים, קבלת התקציב הובילה להתנהגות תאבת בצע מצד פרופסור סלימאן, שהחליט לעשות שימוש בחלק המחקרי של התקציב למטרותיו, כאילו מדובר בתקציב מחקרי שניתן לו על מחקר שהוא הגה ושהוא ערך. בשל תאוות הבצע של פרופסור סלימאן, עבודה של כעשר שנים שהשקעתי בפרויקט המחקרי בו מדובר ירדה לטמיון. תוכנית המחקר הנ”ל הייתה אמורה להניב כמות נאה של פרסומים. בשל תאוות הבצע של פרופסור סלימאן נמנעה ממני האפשרות להביא את הפרויקט לידי מימוש. עבודה מחקרית רבה ירדה לטמיון בשל רצונו של פרופסור סלימאן לקחת את התקציב למטרות אחרות.
תלונתי בנושא למבקר המדינה לא הביאה כל התקדמות, כיוון שלטענת אנשי משרד המבקר, הנושא בו מדובר הוא מורכב ואין בסמכותם לטפל בו. אולם בפועל התקציב המחקרי ניתן על ידי הקרן הלאומית למדע לטובת מטרה ספציפית ואין בסמכותו של החוקר לעשות בו כרצונו, וודאי שלא להשתמש ברוב רובו של התקציב למטרות אחרות ולהשעות את תוכנית המחקר למענה ניתן התקציב, כאשר הדבר בא על חשבונו של שותפו למחקר. מדובר כאן בשחיתות ממדרגה ראשונה, ואזלת היד של המבקר בטיפול בתלונתי, ראויה לציון מאחר שבפועל היא מנציחה את העוול שנגרם לי ומבזה את הקרן הלאומית למדע ואת שופטי בקשת התקציב מחו”ל, אשר בחנו את הבקשה ומצאו אותה ראויה לקבלת התקציב, אך לא בחנו ולא אישרו את היעודים האחרים אליהם היפנה פרופסור סלימאן את התקציב.