on Aug 16th, 2009מר אינטגריטי
את שמו של פרופסור נחמיה פרידלנד שמעתי במהלך לימודי הדוקטוראט שלי מספר פעמים. שמתי לב שאלו שמזכירים אותו, מציינים את שמו ביראת כבוד ומייחסים לו אינטגריטי גבוה. לאור זאת לא מפליא שהאיש הפך לנשיא מכללת תל אביב. אך אליה וקוץ בה, במקום כאוניברסיטת תל אביב, מקום שכולו ריקבון ושחיתות, להיות מר אינטגריטי עלול לקבל משמעות שונה ממה שהיה ניתן לצפות. ואכן, בהיתקלות הרצינית היחידה שלי עם אותו מר אינטגריטי נכבד, פעל האיש מתוך ניגוד אינטרסים ברור.
בהיותי מונחה על ידי פרופסור נדלר מהחוג לפסיכולוגיה, נהג נדלר להזכיר את אותו פרופסור פרידלנד כידיד קרוב שלו. מאוחר יותר עזבתי את פרופסור נדלר לאחר שהנ”ל החליט לגנוב את רעיונותיי המחקריים. כידידו הקרוב, פרופסור פרידלנד היה מודע היטב לטיב היחסים שלי עם פרופסור נדלר ואף זכור לי שבעקבות מודעות זו, פרופסור פרידלנד גילה אלי יחס צונן ביותר. לאחר שעזבתי את פרופסור נדלר נאלצתי להתחיל את עבודת הדוקטוראט מחדש בהנחיית מנחה אחר. וועדת הדוקטוראט לה הגשתי את הצעת הדוקטוראט החדשה שלי ידעה היטב על ההיסטוריה שלי בחוג לפסיכולוגיה ועל טיב היחסים שלי עם פרופסור נדלר, אך הדבר לא הפריע לה לשלוח את הצעת הדוקטוראט שלי לבדיקה דווקא לידידו הקרוב, הלוא הוא מר אינטגריטי, פרופסור נחמיה פרידלנד. זאת על אף העובדה שנושא הצעת הדוקטוראט היה רחוק מרחק עצום מתחום עיסוקו המחקרי של אותו פרופסור.
היה ניתן לצפות שמר אינטגריטי הנכבד ישיב לוועדת הדוקטוראט שהוא מנוע לשמש שופט להצעת הדוקטוראט, וזאת בשל ניגוד האינטרסים הקשור בעובדה שאני מסוכסך עם ידידו הקרוב פרופסור נדלר. אם יוסיף לכך את העובדה שנושא הצעת הדוקטוראט רחוק שנות אור מתחום המחקר שלו, עד כדי כך שהבנתו בתחום הצעת הדוקטוראט עלולה להיות אקראית בלבד, הרי שאין ספק שהיה על מר אינטגריטי להשיב את הצעת הדוקטוראט לשולחיה בטענה שהוא מנוע מלשמש שופט שלה מהטעמים האמורים לעיל.
אך כאמור, במערכת המושתתת על שחיתות וריקבון, מר אינטגריטי הוא למעשה מר חוסר אינטגריטי, ולכן, לא רק שאותו פרופסור נכבד לא נמנע מלשמש בודק להצעה, אלא שהוא אף נטל על עצמו את התפקיד בהתלהבות וטרחנות יתירה והפיק חוות דעת ארכנית בצורה בלתי רגילה, חסרת כל קשר ממשי לעבודה, מסמך שכולו עדות לחוסר אינטליגנציה ובורות חסרת תקדים, מסמך שכולו חשיבות עצמית מופרזת, סרקזם נמוך וארסיות שאין לה כל אחיזה ממשית בערכה ותרומתה של חוות דעתו.
ובכן, מעולם לא החשבתי את אותו פרופסור פרידלנד לגאון הדור, אך רמתה של חוות הדעת שלו הייתה כה נמוכה שהיא חרגה מכל סטנדרט מתקבל על הדעת. אין זה מתקבל על הדעת שבודק אובייקטיבי שאינו לוקה בשכלו יגיע לחוות דעת בעלת רמה ירודה כל כך, ומאחר ועם כל הערכתי הנמוכה לפרופסור פרידלנד איני מניח שהוא לוקה בשכלו, אני נאלץ להגיע למסקנה שהשיפוט שלו היה מוטה בצורה ברורה וחדה עקב ניגוד האינטרסים הקשור בסכסוך שלי עם ידידו פרופסור נדלר.
ניתן ללמוד על מניעיו של פרופסור פרידלנד מניסוחיו הסרקסטיים בחוות הדעת. אילו היה מעוניין לחוות דעה באופן נקי ואובייקטיבי לא היה נוקט שפה סרקסטית, שכן שפה כזו אין לה מקום כאשר דנים במחקר שהושקעה בו עבודה רבה והוא בעל השפעה מכרעת על עתידו המקצועי של המגיש. אך זה אינו מעניינו של פרופסור פרידלנד שכן הוא חש בטוח מאחורי התדמית של מר אינטגריטי ומרגיש שהתדמית הזאת היא בבחינת אשרה לעשיית מעשים שיש בהם כל דבר חוץ מאינטגריטי.
להחלטתו של פרופסור פרידלנד לשמש בודק להצעה היו השלכות מרחיקות לכת על לימודיי, על מצבי הכלכלי והנפשי. היה בכך בבחינת הוספת חטא גדול על פשעים גדולים שכבר בוצעו נגדי בתוך אותה מערכת. התנהגותו של פרופסור פרידלנד חשפה אותי לרשעות ואכזריות שהיו מעל ומעבר למה שהייתי מסוגל לספוג. פרופסור פרידלנד באופן מודע ומושכל עשה את כל שביכולתו כדי להוריד אותי מהפסים. זאת מתוך נקמנות על כך שבצדק גמור האשמתי את ידידו פרופסור נדלר בגניבת רעיונותיי המחקריים.
אותו פרופסור פרידלנד חש את האווירה השלילית כלפיי בחוג וידע שאין כל תג מחיר לזובור שהוא עומד לבצע בי, אלא להפך, יהיה על כך שכר, נשיאת חן, וחנופה לאלו שממילא לא הייתי מקובל ביניהם. הוא עשה שימוש במלוא הקרדיט שהיה נתון לו כאיש סגל ותיק כדי להפעיל את מלוא עוצמתו כנגד אדם שנאבק בשיניים על מנת לשרוד כלכלית ונפשית בתוך מערכת בוגדנית בה היה רשום כסטודנט. כחוקר בלתי פעיל וחסר תרומה אקדמית, פרופסור פרידלנד היה זקוק לתצוגת תכלית בה יפגין את אונו ויזכה לאישור מצד מערכת שהוא אינו תורם לה. הוא השתמש בזובור נגדי כאמצעי לאישוש עצמי של ערכו בתוך המערכת. האם יש דרך נלוזה מזו? כדאי לשאול את מר אינטגריטי.
ללא התערבותה של פרופסור אינה וינר, התנהלותו של פרופסור פרידלנד הייתה בבחינת מכת מוות ללימודיי הדוקטוראט שלי. בעקבות חוות דעתו הנחרצת, הן מנחה הדוקטוראט שלי והן ראש ועדת הדוקטוראט דאז, פרופסור דניאל אלגום, הודיעו לי שאין ביכולתם לסייע יותר. למזלי, פניתי לדקנית הפקולטה, פרופסור אינה וינר והיא גילתה הבנה למצבי ואפשרה לי להתקדם. לבסוף סיימתי את עבודת הדוקטוראט באותו נושא עצמו, עבודה הדומה דמיון מפליא לזו אותה פסל פרופסור פרידלנד. יצוין שאחד מבודקיי העבודה, מבכיריי החוקרים בתחום בעולם כולו, המליץ על מתן ציון מעולה לעבודה.
אני רק גמרתי תואר באוניברסיטה הפתוחה
קראתי גם את הפוסטים הקודמים וזה מצמרר!
טוב שלפחות מצאת פרופסור שעזרה לך. אולי יש רק צדיקות בסדום?
(-:
רוני שלום,
זה נכון שבמקרה הזה ניצלתי בזכות פרופ’ אינה וינר, ועל כך תודתי נתונה לה. יחד עם זאת, לא הייתי ממליץ לך להסתמך על ג’נדר כאינדיקציה כלשהי.
בהצלחה,
אורן