on Oct 3rd, 2009הנוד מאמריקה

לקראת סוף סמסטר א’ של שנת תש”ס עזבתי את פרופ’ אריה נדלר ונותרתי ללא מנחה. לא נמצא מי שינחה אותי בנושא הקודם עליו עבדתי. נאמר לי שבחודש יוני 2000 יגיע לארץ מארה”ב פרופסור יעקב טרופה, שעשוי להנחות אותי ונאלצתי להמתין לו למעלה מסמסטר שלם. לאחר שהגיע התקיימה פגישה בה ביטל הפרופסור השחצן כלאחר יד את הנושא הקודם עליו עבדתי מבלי שיסכים כלל לאפשר לי להציג אותו בפניו. בהעדר חלופה, נאלצתי להסכים. לשאלתי האם הוא נשאר בארץ, השיב בהחלטיות שכן. 

לאחר חודשיים שכללו כשמונה פגישות עבודה, הודיע לי פרופסור טרופה שהוא נוסע לארה”ב לשבועיים, וביקש שאכתוב בינתיים את הצעת הדוקטוראט בנושא שהוסכם. מתוך זלזול, הוא לא טרח טרם נסיעתו לרשום את עצמו כמנחה הדוקטוראט שלי וכך נותרתי ללא מלגת קיום למשך שנה שלמה. נסיעתו התארכה משבועיים לחודשיים. לאחר שבועות של עבודה אינטנסיבית שלחתי אליו את הצעת הדוקטוראט החדשה. בינתיים, בשל היעדרויותיו של הפרופסור, החליט סנאט אוניברסיטת תל אביב לפטרו. לאחר ששב לארץ, התקיימה פגישה בה הודיע לי שפוטר.

בפגישה הוא אמר שהרעיון המחקרי שלי הוא מעולה, מדהים ושאר סופרלטיבים, ושהוא היה “מת” להנחות אותי, אך הדרך היחידה בה יוכל להמשיך בכך היא אם אעבור איתו לאוניברסיטה בה הוא עובד בארה”ב, מה שמצריך ממני תהליך מסובך של רישום וקבלה שאינה מובטחת. הוא העביר לי מסר, שאם אני לא נוסע איתו לארה”ב הוא לא ידאג לי לכל חלופה בארץ. בשיחת טלפון שקיימתי איתו זמן קצר לאחר הפגישה הנ”ל הוא אמר שהוא לא מבין מה הבעיה, הרי בארה”ב פרופסורים עוברים כל הזמן בין מוסדות. כאשר שאלתי אותו האם אותם פרופסורים דואגים לתלמידים שלהם לחלופה, הוא נותר כמובן ללא מענה. כמו כן הוא טרח להפחית דרסטית בערכה של הצעת המחקר שלי מיד כשהבין שאני לא מתכוון לרוץ אחריו.

אילו פרופסור טרופה היה מגלה נכונות למצוא לי חלופה, ייתכן שהייתי נוסע איתו לחו”ל, אך מאחר שהוא הציב בפני אולטימאטום וקודם לכן לא דאג לי למלגת קיום, היה לי ברור שהאיש נרקיסיסט נפוח שאינו סופר איש מלבד עצמו. היה ברור לי שזו תהיה טעות ללכת בעקבות אחד שמראה דאגה רק לעצמו ללא כל אכפתיות כלפיי, בייחוד שבחו”ל התלות שלי בו תהיה גדולה עוד יותר. מערכת יחסים כזו הייתה מתכון לשיתוק טוטאלי של העצמאות המחקרית שלי, כפי שאותו פרופסור הוכיח בעבר עם תלמידים אחרים שלו.

אם כן, בתחילת שנת תשס”א נותרתי שנית ללא מנחה, והפעם גם ללא מלגת קיום, במצב של מצוקה כלכלית וחוסר ודאות גדול לגבי המשך הקריירה שלי. פנייתי לראש החוג לפסיכולוגיה דאז, פרופסור תלמה ליבל, בבקשה לקבל מלגת קיום, נענתה באטימות מוחלטת מצידה. כמו כן, פנייתי לראש ועדת הדוקטוראט דאז, פרופסור יהושע צאל, נענתה כלאחר יד רק לאחר כמה שבועות, ולא כללה דבר מלבד הפנייה לראש הועדה החדש שמונה במקומו. במילים אחרות, אוניברסיטת תל אביב פיטרה את מנחה הדוקטוראט שלי, אמנם בצדק, אך לא ראתה שום חובה לדאוג לי באופן אקטיבי, או אפילו פסיבי, למלגת קיום ולהמשכיות הקריירה שלי. מבחינת האוניברסיטה אני כבר הייתי רוח רפאים.

4 תגובות to “הנוד מאמריקה”

  1. מיכל5 October, 2010 at 10:55

    חבל מאד שהבלוג לא מפורסם באנגלית כך שהנמען וחבר מרעיו יטרחו לקרוא אותו.
    עברית לא חשובה בהקשר זה.

  2. admin6 October, 2010 at 10:18

    מיכל, מודה לך על התגובה. מסכים איתך שבאנגלית האימפקט יהיה יותר גדול, השאלה היא האם אני מעוניין בכך. הבלוג הזה כתוב באיפוק רב. לא את כל שנחשפתי אליו תיארתי עד כה, גם לא בעברית.

    לא לגמרי מסכים שאין חשיבות. הבלוג מקבל כניסות, והדברים מחלחלים לתודעה.

    שנית, עם כל התיעוב האישי המוצדק שלי לאנשים שמוזכרים כאן, וגם כאלו שעדיין לא מוזכרים, זאת תהיה טעות להפוך אותם ללב העניין, הם פשוט לא מספיק חשובים בשביל להיות לב של עניין כלשהו. הבעיה היא הרבה יותר רחבה. אני לא מאמין בצירוף מקרים נדיר לפיו הגורל הפגיש אותי עם כל הרפש האנושי של האקדמיה, כאשר כל מה שמעבר לגבולות ההיכרות האישית שלי זך וטהור. בעיניי הדיון הוא פנים ארצי. זה חשבון שצריך להיסגר בתוך ישראל ואמורות להיות לו השלכות על מה שקורה באקדמיה בארץ. לכן הבלוג בעברית.

    מה שחסר מבחינתי, זה הד הרבה יותר רחב והצטרפות של אנשים עם מקרים דומים. אדם אחד, מקרה אחד, לא יכול להזיז כלום במציאות בה נוח לכולם (האקדמיה, הדרג הפולטי) לשמור על הסטטוס קוו. אם יש אנשים שמספיק חשוב להם, הם צריכים להצטרף לבלוג הזה ככותבים או כמגיבים, או לפעול במקביל.

    כמובן שאני שוקל אפשרויות פעולה נוספות ברוח התגובה שלך. תודה.

  3. Brookline. MA3 December, 2010 at 07:52

    שלום אורן,

    לאחר כשעתיים שאני מבלה פה וקורא את הגיגיך ואת הסיפור האישי המופלא שלך, אני רוצה לחזק את ידיך.
    אני סטודנט ומשפחתי ומכרי נמנים על סגל המרצים באוניברסיטאות בבוסטון, massaet, MIT

    ההבדל במנטליות ניבט מכל עבר.
    בבוסטון יש אווירה של התחדשות ויצירה. האקדמיה והאמנות חד הם. הסטודנטים והמרצים כולם תורמים להוויה.
    באוניברסיטאות בארץ ההרגשה הרבה יותר אדמיניסטרטיבית.

    🙁

  4. אורן עילם3 December, 2010 at 13:34

    תודה שהקדשת שעתיים לבלוג, ועל התמיכה. כן, המצב פה לא מזהיר, בלשון המעטה. אני מקווה שדרכך תצלח בכל זאת 🙂

    אורן

טרקבק | תגובות ב-RSS

השאר תגובה